<h1>נמוקי יוסף — ברכות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
פירו' [ברכות מ"ח ע"א] קטן שהביא שתי שערות. והוא עדין קטן לגבי שערות הכופין ראשן לעיקרן אלא שכבר הביא אותן: היודע למי מברכין. לזה הקטן שאמרנו מדקדקין ביה אם יודע למי מברכין אם לאו אבל כשיש לו שערות גדולות הכופין ראשן לעקרן לאו קטן מקרי ושלש עשרה שנה יש לו ומזמנין עליו ולא מדקדקינן ביה אם יודע למי מברכין, והכי נמי איתא בירוש' [פ"ז ה"ב] דגרסינן התם א"ר ברכיה כמה זימנין אכלית עם ר' חלפתא אבא ועם ר' אינאיי בר סיסי חביבי ולא זמינו עלי עד שהבאתי שתי שערות, ור"ת ז"ל כתב כן מנהג העולם וגם בעלי התוספות ז"ל כן דעתם אע"פ שלא פירש רבי' אלפסי ז"ל כן: ולית הלכתא. פירש רבי' האיי גאון ז"ל לית הלכתא לא כר' יהושע בן לוי דאמר תשעה וקטן ותשעה ועבד מצטרפין, ולא כרב הונא דתשעה וארון ותשעה ונראין כעשרה מצטרפין, ולא כר' אמי דאמ' דשנים ושבת או שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין, ולא כר' יוח' דאמ' קטן פורח, פירו', שהתחילו בו סימנין לפרוח מזמני' עליו, משו' דבתר כל הני הוא דאמ' תלמודא לית הלכת' ככל הני שמעתתא, אבל בריתא לא מסתברא למדחי משום שום אמורא הלכך משמע דפסקינן כבריתא בקטן שהביא שתי שערות.
<h2>דף י.</h2>
[ברכות נ"א ע"ב] פירו' אין מסיחין. כדי שלא יסיח דעתו המברך והמסובין דהא בעינן כונת שומע ומשמיע, ואע"ג דאמרי' [ר"ה לד:] שמע תשע תקיעות בתשע שעו' ביום יצא דמשמע שסח בנתים הינו דיעבד, אי נמי אפי' בדיעבד אסור היכא שחברו מברך ולא יצא ואלו הכא בתקיעות חברו שותק.
כתב רבי' אלפסי ז"ל וזה לשונו וכשהוא חוזר חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה כדי לגמור את כולו והכין מסקנ' בסוף מסכת ראש השנה [ל"ד ע"ב] וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגלה אבל בתפלה בלחוד אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש עכ"ל והמפרשים האחרוני' כתבו על זה הרבה והסכימו דגם בק"ש היכא דאיכא תרתי לגריעותא כי הכא דגברא דחיא הוא שאין לו לקראת במקום מטונף וגם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש אבל בתפלה אפי' בחדא לגריעותא בלחוד חוזר לראש ומי ששח שיחה בטלה בק"ש או בברכותיה עבירה היא בידו ואינו חוזר ואפי' שהה כדי לגמור ובתפלה חוזר לראש כדאמרן ואם לא שהה כל כך חוזר למקום שפסק עכ"ל.
